סבא עמוס

אח יקר,

יש מי שאומר שהזמן הוא הרופא הכי טוב, אני לא חשה בזאת, להיפך, ככל שעובר הזמן, נעשה קשה יותר, הכאב חזק יותר והגעגועים מתחזקים .

עבר כבר חודש בלעדיך ואתה כל כך חסר, בכל פינה, בכל מקום, בגינה, מול הקקטוסים שלי עולות בי המחשבות איך היית מעביר לי כל יום את התמונות על ההתקדמות של הקקטוסיה שלך, כשאני מבשלת, אני חושבת מה היית אומר לי עכשיו על מה שעשיתי, ואם היית לידי, היית דוחף לי את המזלג לסיר ואני שומעת את קולות ההנאה שלך, כאילו אתה לידי.

חדוה, הילדים כולם והנכדים מדברים עליך המון, בכל יום שישי בארוחה המשפחתית אתה נוכח כל הזמן,לא מאמינים שאתה לא איתנו, כשקורה משהוא, מזכירים מה היית אומר או עושה עכשיו, הנוכחות שלך כל כך חזקה שהלב מתקשה להאמין שאתה לא איתנו ויותר לא נראה ונשמע אותך אלא בזיכרונות שנשארו.

נלקחת מאיתנו כל כך מהר שלא הספקנו להיפרד ממך, והיה לנו עוד כל כך הרבה מה לדבר שלא הספקנו, בארבע השעות האחרונות שלך היינו כל כך קרובים, היינו כולנו לצידך, מבלי לדעת שאלו הן השעות האחרונות שלנו ביחד, לא דיברנו כלום כי לא חשבנו שכך יקרה, נתנו לך לנוח ורצינו להקל עליך ולא להפריע לך בדיבורים, כי חשבנו שהכול יעבור ואז נוכל להמשיך ולפטפט בינינו כמו תמיד.

איש טוב היית, כל הטוב שבעולם נכנס בך, לכולם רק עזרת, מבלי לחשוב בכלל על עצמך בתוך הסיפור, אלא רק על האחר, איך ניתן לעזור לו, ולא משנה מי הוא היה, זקן, צעיר או ילד. כל פעם שדיברנו היית מספר לי איך ישבת חצי לילה ודיברת עם בני הנוער ביישוב ומה עשית על מנת לסייע להם כדי לא להגיע למצב שבו ייגרם להם נזק בלתי הפיך בחיים.

חסרות לי שיחות הטלפון היומיות איתך ועוד יותר השיחות המשותפות בסקייפ.

אני מאד מתגעגעת, חושבת עליך המון עם כאב חזק בלב ומתקשה להתגבר.

שמור על כולנו מלמעלה, אוהבים אותך מאד.