סבא עמוס

שיר שכתב ביאליק ונקרא – אחרי מותי

        אחרי מותי ספדו ככה לי – היה איש ויראו איננו עוד.
        קדם זמנו מת האיש הזה ושירת חייו באמצע נפסקה.
        צר – עוד מזמור אחד היה לו והנה אבד המזמור – אבד לעד.


        וגדול מאד מאד הכאב!
        היה איש ואיננו עוד ושירת חייו באמצע נפסקה.
        עוד שיר מזמור אחד היה לו והנה אבד המזמור לעד, אבד לעד!

עמוס היקר מאד,

30 יום עברו מאז עמדנו בדיוק במקום הזה, כל- כך הרבה אנשים כואבים, המומים ונסערים, מנסים לקלוט את האסון שקרה לנו- ללא הצלחה. קשה לקלוט איך בן- אדם כמוך, עמוס, נלקח מאיתנו.

קשה, קשה לתאר במילים מה זה לאבד איש יקר כמוך שבמשך השנים הצטברו המון חוויות שונות וסיפורים ובבת אחת נקטעו לך החיים.

עמוס,

בלטו בך התכונות הכל-כך מיוחדות שלך: הייתה בך שמחת חיים, חוש הומור, אומנותיות מפותחת ויצירתיות רבה כל כך, תמיד חיפשת איפה לעזור, לתרום ולהשפיע- במשפחה, בנופית, בגנים בטקסים, באירועים, בהגנה על חלשים יותר. ידעת לקבל כל אדם כמו שהוא, ותמיד ניסית להשכין שלום בין כולם. את כל זה עשית בשקט המיוחד שלך, תמיד עם חיוך, בצניעות כל-כך גדולה ובלי להתנשא. צדיק היית בעיני.

אני מוכרח להודות שבדבר אחד כן הצלחת להפתיע אותי ושלא ממש ידעתי לגביך וזה כמות החברים המעריצים והאנשים שאהבו אותך. ידעתי שהיו הרבה כמותם אבל כל-כך הרבה ?

אני בשם משפחתי מודה לאלוהים שנפלה בידינו הזכות הגדולה לחיות יחד איתך מחד וכועסים על שלקח אותך מוקדם מדי מהמתוכנן - מאידך. אנחנו מרגישים החמצה גדולה, גדולה מאד באובדנך.

ובהטיה מהפסוק הידוע:
        "צר לנו עליך סבא עמוס, נעמת לנו מאד ... איך נפלו גיבורים

עמוס, נזכור אותך בכל מקום ובכל זמן שנהיה. אתה איתנו תמיד חרוט בלבנו לנצח.