סבא עמוס

אחי היקר עמוס,

הדעת לא תופסת והלב מתקשה להאמין שאנו נפרדים ממך היום לתמיד.

הצער רב, הריקנות עצומה, הנפש והראש ממאנים לעכל את כובד האסון שנחת על כולנו, אותי, אחותך הקטנה, אף פעם לא הצלחת להפתיע – אבל הפעם, כן, ובגדול.

אח יקר, חבר אמיתי, בעל נאמן ומסור, אב נפלא וסב לדוגמא ומופת. השארת אותנו עם סל מלא תוכניות שלא תתגשמנה בלעדיך.

למי אשלח נשיקת בוקר טוב בסקייפ כל בוקר כשאראה אותך קופץ לי במחשב שהתעוררת?או באמצע הלילה בשיחת וועידה עם תמר שלי בניו זילנד? ומי יחבק וייתן לי נשיקה עם שפם מדגדג?
אם עבר יום ולא דיברנו לשנינו הייתה הרגשת החמצה נוראית. ותמיד היה לנו על מה לדבר, על התכניות, על הילדים, על הנכדים או כל דבר שיחזיק אותנו UP TO DATE . הפיקניקים,ארוחות הערב, החגים והפגישות המשפחתיות לא יהיו אותו דבר, כי אתה לא תהיה שם.

שישים וארבע השנים שלנו ביחד לא הספיקו למצות את כל הטוב שהיה בך, אנחנו הקטנים יחד גדלנו וגידלנו, השתוללנו והשתובבנו ועשינו המון צרות להורים ולאח הגדול שלנו, אש לילה עם נחשים מגרבי ניילון להפחיד את השומרים בסולל בונה, קפיצות לערימת הנסורת עם כל החברה מהקומה השנייה בנגריה, נסיעות בטרקטורים, הרמת מנופים, קפיצות מהגשר לרחצה בפוארה, סחיבת האחד והשנייה מהנוער העובד לתנועה המאוחדת ובחזרה, בחינות , לימודים, הכשרה, צבא, קיבוץ, עליה לקרקע הבתולית באלמגור ועוד ועוד...ותמיד, כולם אהבו אותך, כזה טוב לב היית, גם אם נחפש, לא נמצא מישהו שיגיד עליך מילה רעה אחת.

ברית אחים הייתה בנינו- לא גילינו שום דבר רע אחד על השני אף פעם, אלה נשארו הסודות שלנו, גם כשחדווה – אז חברתך, העיפה לה את האגודל עם נפץ של רימון, או כשנקרה חור בתקרה כשגנבנו את הרובים של אבא וצלפנו איתם בסלון עם אש חיה, שובבים גדולים היינו ואותי תמיד סחבת איתך לחברה שלך כי אמא אמרה לך לשמור על אחותך הקטנה מכל רע. אפילו רצינו להתחתן ביחד אבל אמא אמרה לא, קודם הגדול ואחר כך הקטנה וחיכיתי שלושה חודשים בלבד אחריך.

תמיד צפצפת על הכול והתאוששת מכל מצב כאילו כלום לא היה והמשכת קדימה, כמה פעמים החברה שלך שנוכחים כאן איתנו היום אמרו לי שאני לא בסדר שאני מרשה לך להשתולל... אבל מי יכול היה לעצור אותך...תמיד דהרת קדימה..מה שהיה היה, זהו.. עכשיו יש משהו אחר לעשות.

הפעם הזו הכריעה אותך.

אח יקר, נפרדים אנו ממך היום, מוקדם מדי מכפי שתכננו, אבל מי שאל אותנו, היושב במרומים מזמין אליו קודם כול את הטובים, אחד אחד על פי התור שהוא מחליט.
נזכור אותך תמיד ותישאר לעד בלבנו, עם האוזן הקשבת, סבלנות אין קץ, עם החיוך המרוח תמיד על פניך, יחסר לי לראותך מלטף את השפם ומלקק אותו מהקצפת, ומחליק את השער בשתי ידיך לאחור כאילו נשארה לך שם במקום הקרחת המקסימה והמבריקה שלך, איזו בלורית בלונדינית משנות החמישים.

לך לך אחי היקר, לדרכך האחרונה ותנוח על משכבך בשלום ובשלוה ותצפה בכולנו מלמעלה.