סבא עמוס

לאבא של כולנו

אני מנסה לכתוב וזה כל כך קשה להכיל כל כך הרבה כאב.

כל כך הרבה תמונות מתרוצצות לנגד עיניי
כמו סרט רע שאינו נגמר וחולף על פני

אבל מאז שנרדמת ועצמת עיניים יש שיר שמתנגן בתוכי
שיר ילדים שאהבתי מאז ילדותי והשיר הוא "אבא שלי":

            לאבא שלי יש סולם
            מגיע כמעט עד שמים
            ואבא שלי כה רעב
            אוכל ארוחה פעמיים
            ואבא שלי הוא הטוב מכולם
            ואבא שלי הוא הכי בעולם
            ורק בגללי הוא האבא שלי
            כי הבטיח הוא לי ... שהוא רק שלי.

אבל זה בעצם לא כל-כך נכון ואפשר לי בבקשה לתקן כי אתה הייתה אבא וחבר קרוב לכולנו. ועכשיו אין לנו אותך יותר . . פשוט אין.
יש דברים שמרגישים ובאים מהלב ולא ניתן לתת להם הסבר וביטוי במילים, ולכן אני בטוחה שאתה יודע בדיוק מה כולנו פה מרגישים וכדי לנסות לכתוב את הכל היינו צריכים לעמוד פה שבועות ואולי גם חודשים.

אמנם לא נתת לנו אפשרות להיפרד, כולנו יודעים גם למה. מעולם לא הייתה חזק בפרדות ודמעות אבל בבקשה ממך . . . אם אתה שומע תשמור לי בבקשה עליך שם למעלה.

אבא, אני יודעת שמדי פעם אחפש את "הסולם" גם אם הוא בעצם לא ממש קיים.
אני יודעת שאחכה שאולי תקפוץ לבקר כי אנחנו כבר כולנו כל-כך מתגעגעים לחיבוק, לחיים, לעידוד, לאופטימיות ולתמיכה שהיו חלק בלתי נפרד ושעליהם לא ניתן לוותר.

והשיר ממשיך להתנגן בראשי:

            אז למה כששרתי לו שיר שאהב
            נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו

אבא למה ?

הזמן אולי ירפא חלק מהכאב אבל לא את הגעגועים.
אז.....

נשיקות מכולנו
עוטפים אותך בהמון אהבה וחיבוקים

איריס