מעמוס עד עמוס \ אהוד קלפון

עמוס הנביא חי לפני 2800 שנה בתקוע שבמדבר יהודה והיה רועה צאן ובולס (אוסף) שיקמים. הוא חי בצמצום והטיף לבני עמו לשוב אל דרך הישר, לרדוף צדק, לעשות טוב ולעזור לאנשים הכורעים תחת משאם.

הוא לא חשש להוכיח את בעלי השררה על מעשיהם הרעים ושימש דוגמה ומופת לעובדי האדמה, שהוציאו לחמם מן הארץ, בזיעת אפיהם. הוא נהג לומר להם "דרשו טוב ואל רע למען תחיו... שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט..." (עמוס פרק ה' פסוקים 14-15).

עמוס כרמלי מנופית, הזכיר ביושרו ובטוב לבו את אביו קודמו מהמקרא.

גם עמוס שלנו חי בצניעות, הסתפק במועט, הלך בדרך הישר, העניק חום וכבוד לזולת, תרם רבות מזמנו והעניק בטחון לתושבים. בני הנוער אהבו אותו, שמעו בקולו וקיבלו ממנו מטען חינוכי רב, שימשיך לכוונם אל דרך הישר.

מעשיהם של עמוס מתקוע ועמוס מנופית והרצף ההיסטורי באמונה ובשמות, הנמשך מאז, מזכירים את שירה של רחל המשוררת "הן דמה בדמי זורם, הן קולה בי רן, רחל הרועה את צאן לבן, רחל אם האם". גם רחל שהגיעה כחלוצה צעירה לכנרת, ראתה כפלא את שרשרת הדורות שלא נותקה, בין רחל האם לרחל המשוררת, על אף הגלות הארוכה.

עמוס כרמלי, איש מופת מנופית, היה מעמודי התווך של הישוב מאז הקמתו, זרם איתו בדרכו, ונלקח לעולמות אחרים, לפני חג הביכורים. עמוס ידע להתגבר על מכשולים, עזר לאחרים וסחף אליו ידידים מכל החוגים. הוא ראה את האור בימים האפלים, כי ידע שהשמש תמשיך לזרוח בין העננים.

הלב מתקשה להבין איך עושה החסדים נלקח פתאום לעולמות גנוזים. הוא לא הזדקן ולא בא בימים. אלא נאסף לעמיו במלוא העלומים. מעשיו הטובים ודאגתו לאחרים, ימשיכו להיות דוגמא לדורות הבאים.

הזמן לא מחק את דבריו ומעשיו של עמוס מתקוע, לא את שמה של רחל מבית לחם, לא את מילותיה של רחל מכנרת ולא את שמם ומעשיהם של הצדיקים.

"ואבלו נאות הרועים ויבש ראש הכרמל" (עמוס א', פסוק ב').